6. העבירה בוצעה לאחר כניסת תקנה 557(ה) לתוקפה, ועל הנאשם היה לנהוג על פיה. תקנה זו תוקנה לאור פסיקה קודמת של ביהמ"ש העליון, כפי שיפורט להלן.

ברע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישראל (8.2.2011), נקבע כי:

"החובה המוטלת על מי שנגזר לו עונש פסילה להפקיד את רישיונו בבית המשפט שהורה על פסילתו, היא חובה שאינה מתבטלת אך בשל העובדה שהפקיד את הרישיון קודם לכן בבית משפט אחר ובהליך אחר והיא ממשיכה ללוות אותו ולחול עליו גם בכל הנוגע לפסילה הנוספת. עוד אני סבורה כי ככל שאין באפשרותו לקבל לידיו בתום תקופת הפסילה הראשונה את הרישיון שהפקיד כאמור... עליו לבצע תחליף הפקדה... ומניינה של תקופת הפסילה הנוספת יחל מאותו מועד ואילך" (פסקה 4 לפסק דינה של כבוד השופטת א' חיות).

את הטעם לחובה האקטיבית של הנאשם, שנגזר דינו לפסילה, להפקיד את רישיונו או להמציא "תחליף הפקדה" כלשונו של בית המשפט העליון, מצא בית המשפט במדיניות שיפוטית ובתכלית החינוכית-פסיכולוגית שביסודה. כפי שהבהיר ברע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (6.10.2005), בו נאמר כי:

"כל האמור עד כה תקף גם לטענה לפיה נכון היה לקבוע את תחילת מניינה של תקופת הפסילה... מן היום בו הפקיד [המערער] תצהיר בתיק אחר בו נשפט. ובמילים אחרות, הקדמתי והזכרתי את המשמעות החינוכית - פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה... בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש מנאשם שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת פסילה"...

בית המשפט העליון הוסיף נימוק נוסף ברע"פ 8317/10הנ"ל, לפיו:" הצורך לחסום מניפולציות אפשריות מצד נדונים העלולים לנצל לרעה מצבים של חוסר תיאום בין המזכירויות השונות או פערי זמן בעדכון תקופות הפסילה המצטברות, תומך אף הוא באותה מסקנה עצמה" (פסקה 4).

7. המסקנה המתחייבת מכל אלה שעד לתיקונה של תקנה 557(ה)ראה בית המשפט העליון לקבוע, מטעמים של מדיניות שיפוטית, כי קיימת חובה אקטיבית על הנאשם לשוב ולהפקיד תחליף רישיון כל אימת שנפסל מלנהוג, גם אם הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט שדן אותו לראשונה לפסילה. טעמים אלה אומצו על ידי מחוקק המשנה שהתקין את התקנה האמורה.

לפיכך הנאשם היה חייב להפקיד את רשיונו לפי ההלכה הפסוקה עוד לפני התיקון של תקנה 557(ה) ועל אחת כמה וכמה שהיה חייב לעשות כן לאור התקנה המפורשת של תיקון זה.

יצויין, כי הנאשם לא מילא אחר תנאי תקנה 557(ה) הקובעת, כי הפסילות תחושבנה ברצף אם הנאשם המציא לרשות את רשיונו בגין הפסילה הראשונה וכן המציא לרשות בגין הפסילה השניה אישור על הפקדתו בגין הפסילה הראשונה.

על כן פסקי הדין האמורים לעיל הקובעים מפורשות, כי קיימת חובת הפקדה או תחליף הפקדה גם אם הופקד הרישיון כתוצאה מגזר הדין הראשון בשרשרת הפסילות, נותרו בעינם.

ר' גם עת"מ 30820-03-16 מינזל נ' משרד התחבורה/אגף הרישוי כב' השופטת נאוה בן-אור מיום 19.6.16.

ויודגש, כי תקנה 557 (ה) קובעת במפורש, כי :" מירוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור".

8. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת, כי משלא הפקיד הנאשם רשיון נהיגה או אישור הפקדה בתיק השני, הרי תקופת הפסילה טרם החלה להימנות.

9. עם זאת, הפסילה תימנה מיום הגשת הבקשה והמסמכים, היינו 5.10.16.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ז, 22 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.