תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, מדברת על חזקת המסירה לפיה אם נשלח זימון לדיון באמצעות דואר רשום וחלפו 15 ימים מיום שנשלח הזימון, אזי קמה חזקת מסירה ואין להידרש לחתימת הנמען על אישור המסירה.

עיון באישור המסירה מעלה, כי נשלחה למבקשת הזמנה לדיון שנערך ביום 25.10.15, כי אישור המסירה נשלח לכתובת עולי הגרדום 53, ראשון לציון - אותה הכתובת שציינה המבקשת בבקשתה דנן וכי חזר בציון "לא נדרש". מכאן, שהמבקשת לא הצליחה לסתור את חזקת המסירה המעוגנת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, אלא טענה טענה בעלמא לפיה לא קיבלה את הזימון לבית המשפט, בו בזמן שנמסרה למבקשת הזמנה למשפט בדואר רשום.

למבקשת ניתן יומה בבית המשפט, אולם המבקשת מטעמים השמורים עמה בחרה שלא למשוך את דבר הדואר, ולא להתייצב לדיון, ולוותר הלכה למעשה על יומה בבית המשפט.

ב. בחינת גרימת עיוות דין

המבקשת לא הציגה כל טענה לעניין עיוות הדין שעשוי להיגרם לה באם פסק הדין לא יבוטל, והסתפקה בטענה כי כשנשפטה בהיעדר לא התאפשר לה להסביר מדוע הדו"ח לא מוצדק ויש לבטלו, וזאת מבלי לפרט ו/או להסביר בבקשה דנן מדוע הדו"ח אינו מוצדק.

בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם נקבע כי: "... בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש".

לאחר עיון בבקשה, גם לא מצאתי כי ייגרם למבקשת עיוות דין בענישה שהוטלה עליה.

בניגוד לדעת המבקשת, ובהיעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין, ולכן הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ו, 03 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.