המבקש טען כי לא היה בקו הבריאות במועד הדיון ומשכך נבצר ממנו להתייצב לדיון, ואף צירף אישור מחלה אשר הונפק רטרואקטיבית. אישור המחלה אשר צורף אינו מניח את הדעת ואינו מלמד בדבר אי יכולת המבקש להתייצב לדיון, כל שרשום באישור הינו כי המבקש נעדר מעבודתו מיום 13.5.2025 ועד ליום 17.5.2025. היות האישור הונפק באופן רטרואקטיבי פוגם ביכולת לתת לו משקל כלשהו (ראה לעניין זה עפ"ת 67199-08-21 ברק וקנין נ' מדינת ישראל שם נדון עניין אי קבלת אישור מחלה רטרואקטיבי); לאור האמור, לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון.

2. האם נוצר עיוות דין בשל שפיטת המבקש בהעדרו?

המבקש טען, בין היתר, כי העבירה תועדה במצלמה אולם קיימים קשיים ראייתיים הנוגעים לאיכות הצילום, עמידת המצלחמה בנוהל והדין ועוד. עסקינן בטענות אשר נטענו בעלמא כאשר המבקש התעלם באופן מוחלט מהתמונות אשר הוגשו על ידי ב"כ המשיבה במהלך הדיון ואשר מתעדות את ביצוע העבירה, אוסיף כי ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

המבקש כאמור, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

בטרם אחתום את החלטתי אדגיש כי גזר הדין היה ראוי ומאוזן; אמנם הוטל על המבקש קנס בסך 1,500 ₪, יחד עם זאת עסקינן במבקש אשר נוהג משנת 1993 ולחובתו 41 הרשעות קודמות.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"ה, 04 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.