הכרעת דין

1. הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 22/05/14 בשעה 12:00, נהג ברכבו והשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

3. התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשם. עמדת המאשימה פירטה את נסיבות האירוע בהודעת תשלום הקנס (ת/1) ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. אולם, גם גרסת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית אשר נתמכת בגרסת עד ההגנה אשר נכח ברכב הנאשם עת נעצר הוא בחשד למיוחס לו בכתב האישום והעיד כי הנאשם לא אחז בידו במכשיר הנייד בשעת הנהיגה.

גרסת הנאשם ועד ההגנה עומדת בסתירה לגרסת המאשימה, שכן לפיה: הטלפון הנייד היה בכיסו של הנאשם בשעת האירוע, כל חלונות הרכב היו כהים וסגורים בשעת הנסיעה וכי השוטר נסע מאחוריו ולא לצדו של הנאשם, ואלו הקשו על השוטר להבחין בביצוע העבירה.

4. לפיכך, מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ז , 06 יוני 2017, בהעדר הצדדים