תחילה אציין כי המבקש כלל לא הכחיש כי ידע אודות מועד הדיון אם כי נטען מפי באת כוחו כי הסיבה בעטייה לא התייצבה לדיון טמונה במעורבותה בתאונת דרכים אשר השביתה את רכבה. טענה זו כלל לא נתמכה בתצהיר ואישור המחלה אשר צורף לבקשה כלל לא נגע לב"כ המבקש, והגם שניתנה אפשרות לב"כ המבקש לצרף מסמך רפואי נכון הנושא את שמה, מסמך זה כלל לא הוגש לתיק.

לאור האמור, והגם שהייתי נכונה לקבל את הבקשה בשל הנסיבות יוצאות הדופן שתוארו במקרה דנא, שלא צורפו מסמכים מתאימים, והבקשה לא נתמכה בתצהיר, אין מנוס מדחיית הטענה.

2. האם נוצר עיוות דין בשל שפיטת המבקש בהעדרו?

הגם שהמבקש כלל לא העלה טענה בדבר עיוות דין, ראיתי לנכון לבחון טענה זו.

המבקש הגיש בעניינו בקשה להישפט ובכך הביע דעתו כי הוא כופר בביצוע העבירה, אולם לא פירט כלל את כפירתו. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

המבקש כאמור, לא פירט כלל את כפירתו, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית, ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ט אב תשפ"ה, 13 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.