1.  לפניי בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו ביום 12.5.25.

2.  נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 27.2.24 של אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28 (ב) (1) (א) לתקנות התעבורה.

3.  ביום 12.5.25 התקיימה ישיבת הקראה, אליה המבקש לא התייצב ולא התייצב סנגור מטעמו, זאת על אף שזומן כדין, כעולה מאישור המסירה שצורף.

4.  ביום 25.6.25 הוגשה הבקשה דנן, בה טען המבקש כי במועד ביצוע העבירה מיהר להגיע לבית החולים, לאחר שהתבשר באותו יום כי אימו ז"ל נלקחה בבהילות לטיפול נמרץ. המבקש טען כי אמו נפטרה, כאשר בחודש מאי האחרון מלאו 11 חודשים לפטירתה ולטענתו, בשל האבל על מותה וארגון האזכרה, שמועדה במועד הדיון, לא התפנה לטפל בדחיית מועד הדיון בעניינו. המבקש קיבל את גזר הדין בדואר לפני כיומיים וטען כי אינו מתנער מהטלת העונש, אך מבקש, לפנים משורת הדין להתחשב במקרה המצער שלו ולהחזיר את הקנס לסכומו המקורי.

5.  תגובת המשיבה הוגשה ביום 6.7.25, בגדרה טענה כי דין הבקשה להידחות על הסף היות והבקשה לא מעלה נימוק המצדיק היעתרות לה. לטענתה, העונשים שהוטלו על המבקש בגזר הדין תואמים את חומרת העבירה ועברו התעבורתי המכביד ,כך שמדובר בענישה סבירה ומידתית ולפיכך אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין בעניינו.

6.  לאחר שבחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, למעט שינוי גובה הקנס במעט.

7.  בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני התנאים החלופיים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01, איטליא נ' מ"י, נז(6) 793; רע"פ 7709/13, סאסי נ' מ"י, ניתן ביום 28.11.2013). בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, הבקשה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

8.  לעניין זה ראו גם רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי:

9.  "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

10.  המבקש אינו חולק על קבלת הזימון לדיון בעניינו וטוען כי ידע עליו ועם כל הצער שבדבר ולדאבון הלב, אמו של המבקש נפטרה בשנת 2024 , כך שפטירתה כשנה קודם לכן, ואף האזכרה למענה, אינם סיבה שלא להתייצב לדיון.

11.  ניתן לבטל פסק דין הניתן בהיעדרו של נאשם גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.4.2018)). ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל [נבו] (6.9.2017); רע"פ 8626/14 מוחמד סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.2015); רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל [נבו] מיום 27.5.2018). "טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו". ..."על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה." (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (נבו 25.3.2018)).

12.  בענייננו לא נטענה כל טענה המעלה חשש לעיוות דין. המבקש למעשה מודה בבקשתו כי ביצע את העבירה, אך טען לעניין העונש עצמו וביקש להפחיתו. לא מצאתי שנגרם למבקש עיוות דין בעניין העונש שהוטל עליו, שכן העונש הולם את חומרת העבירה שביצע ואת נסיבותיו האישיות ואינו חורג ממתחם הענישה בשים לב לכך שלנאשם עבר דומה (ראו: רע"פ 9811/09 שרון סמימי נ' מדינת ישראל (נבו 29.12.2009) והאזכורים שם).

13.  לעניין הקנס, הקנס אשר נגזר על המבקש היה 2,500 ₪, בעניין זה מצאתי מקום להקל במעט מעונש הקנס, כך שיעמוד ע"ס של 1,800 ₪ זאת לאור עברו הדומה ומנגד, כי בנוסף נגזר עליו עונש של פסילה על תנאי.

14.  בנסיבות אלה, הבקשה לביטול גזר הדין נדחית למעט תיקון גובה הקנס. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"ה, 07 יולי 2025, בהעדר הצדדים.