1.  לפני בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו ביום 15.10.25.

2.  נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 24.6.25 לפיה בהיותו עובר דרך, לא ציית להוראות שוטר במדים או שוטר שהזדהה על ידי הצגת תעודת מינוי, שהורה לו להסתובב ולנסוע בדרך חלופית.

3.  ביום 15.10.25 התקיימה ישיבת הקראה, אליה המבקש לא התייצב על אף שזומן כדין, כעולה מאישור המסירה שצורף לכתב האישום ובהתאם, הורשע ונגזר דינו. בין יתר העונשים שנגזרו על הנאשם, נגזר עליו גם עונש מסוג פסילה.

4.  ביום 16.11.25 הוגשה הבקשה דנן, בה טען המבקש כי טעה במועד הדיון והתייצב ביום 5.11.25. לטענתו, לא ביצע כל עבירה המעידה על התנהלות בלתי חוקית ואין כל סיבה שלא לציית להוראות שוטר. לטענתו, בדו"ח אין כל התייחסות לשני השוטרים שעמדו בכניסה לכפר. בתצהירו טען המבקש כי בעת שהגיע לכניסה הצפונית מכיוון ירכא לכיוון כפר גדידה מכר, הייתה שריפה במקום והייתה ניידת כיבוי אש עם ניידת משטרה במקום. השוטרים עוצרים בצד ולא התייחסו למשתמשי הדרך אז המשיך בדרכו בכביש הראשי ובסוף הכביש נעצר על ידי שוטר אחר מהכוון הנגדי, בטענה כי לא ציית להוראות שוטר. לטענתו, לא היה כל שוטר שביקש ממנו לעצור או להחליף את דרכו למקום אחר ואין כל שלט או מניע אשר אסר עליו להמשיך בדרך. המבקש טען כי בהזדמנות הראשונה, הודיע לשוטר שאף שוטר לא עצר אותו ולא דיבר איתו, אך השוטר התעלם וקרא לו חוצפן. המבקש טען כי הינו שומר חוק ויש לו סיכוי הגנה טובים וכן כי לא חלף זמן בלתי סביר ולא יגרם כל נזק למאשימה בקביעת מועד דיון חדש.

5.  תגובת המשיבה הוגשה ביום 2.12.25, בהתאם להחלטתי, בגדרה התנגדה לבקשה וביקשה לדחותה על הסף. לטענתה, המבקש לא התייצב לדיון על אף שזומן כדין, כעולה מאישור המסירה שצורף לכתב האישום ואין לו אלא להלין על עצמו. המשיבה הטעימה כי מושכלות יסוד הן שיש לשמור ולדבוק בכללים פרוצדוראליים ודיוניים חדים וברורים.

6.  לאחר שבחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

7.  בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני התנאים החלופיים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01, איטליא נ' מ"י, נז(6) 793; רע"פ 7709/13, סאסי נ' מ"י, ניתן ביום 28.11.2013). בהתאם לסעיף 130(ח) לחסד"פ, הבקשה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

8.  לעניין זה ראו גם רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

9.  בבע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל (נבו 4.9.2007) שניתן ע"י בית המשפט העליון, נקבע כי "המונח "עיוות דין" פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט היתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך (ראו ע"פ 1057/96 אמסלו נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(5), 160) או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה (ראו מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (1), 529)."

10.  אין מחלוקת כי המבקש קיבל לידיו את ההזמנה לדין, במועד ביצוע העבירה, קרי ביום 24.6.25. טענת המבקש כי אי התייצבותו לדיון נבעה מטעות, אין בה כדי להוות סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון וטעם מוצדק לביטול פסק הדין. שכחה, טעות, חוסר תשומת לב, או בלבול במועד, גם אם אירעו בתום לב, אינם מהווים טעם מוצדק לביטול פסק רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, נז(6) 793 (2003); ר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, לט(3) 279 (1985); רע"פ 5146/09 יהונתן שרעבי נ' מדינת ישראל (נבו 28.7.2009).

11.  ניתן לבטל פסק דין, גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.4.2018)). ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל [נבו] (6.9.2017); רע"פ 8626/14 מוחמד סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.2015); רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל [נבו] מיום 27.5.2018). המבקש העלה טענות הגנה שונות בנוגע לנסיבות האירוע ואכיפת העבירה, אליהן המשיבה לא התייחסה כלל בתגובתה ולא העלתה כל טענה הסותרת טענותיו של המבקש.

12.  לאור האמור לעיל, ולו בשל החשש לעיוות דינו של המבקש, שעה שהמשיבה לא נתנה התייחסותה לעניין זה, הבקשה מתקבלת.

אני קובעת ישיבת הקראה ליום 13.1.26 שעה 10.00.

המזכירות תזמן את הצדדים.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשפ"ו, 02 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.