החלטה

הנאשם העלה טענת התיישנות כנגד העבירה דנן וטען כי הודעת הקנס הומצאה לו רק ביום 22.3.15, וזאת כאשר מדובר בעבירה מיום 4.3.14.

המאשימה לא חלקה על העובדות אולם טענה כי מדובר ברכב אשר אינו רשום על שמו, אלא ברכב השייך למשטרת ישראל ורק ביום 31.7.14 התקבלה החלטה להעביר את הדוח על שמו. לפיכך טענה המאשימה כי היא עומדת בזמן שנקבע בסעיף 225א(א2) לחסד"פ:

הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות פלילית לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה או הודעת תשלום קנס אם לא עברה שנה מיום ביצוע העבירה או אם לא חלפו שלושה חודשים מהמועד שבו הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות כאמור, לפי המאוחר, ובלבד שלא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

לא אוכל לקבל את עמדת המאשימה כי די בפנייה שנערכה לנאשם לבירור בכדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. החוק מדבר במפורש על המצאת הזמנה לדין או הודעת תשלום קנס וזו לא הומצאה לנאשם כאמור אלא ביום 22.3.

המועד הרלוונטי להמצאה במקרה כזה הוא שנה מיום העבירה או שלושה חודשים מיום שהתבררו פרטי הנהג. שני המועדים חלפו במקרה דנן בטרם המצאת הודעת התשלום.

התקופה בת שנתיים הימים הנקובה בסיפא לסעיף, לא באה להאריך את מועד ההמצאה, אלא דווקא לקצרו ולקבוע כי גם ההתיישנות תחול גם אם טרם חלפו שלושה חודשים ממועד בו הוכיח הבעלים את זהות הנהג. לפיכך, מועד זה אינו יכול לסייע למאשימה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. כתב האישום מבוטל.