תחילה יודגש כי המבקש לא תמך את טענותיו בתצהיר, בניגוד לכללים אשר הותוו בפסיקה, ועל אף החלטת בית המשפט לעשות כן; ראה בהקשר זה את עניין איטליא אשר צוטט לעיל, וכן רע"פ 2474/118 יואל גולדברג, עו"ד נ' מדינת ישראל (26.7.18), ורע"פ 1771/19‏‏ ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום ‏11.7.2019) הדנים בחובה לצרף תצהיר לבקשה מסוג זה בה מועלות טענות עובדתיות.

הגם שלא צורף תצהיר לבקשת המבקש, בחנתי את טענות המבקש לגופן.

1. האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון?

המבקש טען כי לא זומן כדין. דין טענה זו להידחות שכן עסקינן בהזמנה לדין שנמסרה לידי של המבקש במעמד ביצוע העבירה; אדגיש כי המבקש אמנם זומן תחילה לדיון ביום 30.9.2024 אולם מקום שהמבקש ידע, גם ידע, כי הדיון לא התקיים לאור מצב החירום אשר הוכרז במדינה, מצופה היה ממנו לעקוב אחר מועד הדיון שנקבע ולא לשבת בחיבוק ידיים במשך כתשעה חודשים, שכן הדעת נותנת שדיון שנדחה ייקבע שוב. על כן טענת המבקש לפיה אישור המסירה הנוגע לשיבת 10.6.2025 חזר בציון "מען בלתי מספיק", אין בה כדי להועיל לו. זאת ועוד, על פי הפסיקה, ניתן לשפוט אדם בהעדר בהסתמך על אישור מסירה לדיון קודם, ראה לעניין זה עפ"ת 35244-01-24 טל אבירם נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי:

"בהעדר התייצבות המערער לדיון שהתקיים, בית המשפט קמא רשאי היה לדון אותו בהעדרו. לעניין זה אין נפקות אם הכרעת בית המשפט קמא תינתן בדיון אליו המערער לא התייצב, או במועד מאוחר יותר".

לאור האמור, אני קובעת כי המבקש זומן כדין ולא הצביע על סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

2. האם נוצר עיוות דין בשל שפיטת המבקש בהעדרו?

המבקש כלל לא הכחיש את ביצוע העבירה ואף לא העלה טענות הגנה כלשהן; ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

אם כך, המבקש כאמור, לא הכחיש את ביצוע העבירה, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית, ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ה, 14 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.