המבקש טען כי מעולם לא קיבל הזמנה לדין וכי פסק הדין שניתן בהעדר הומצא לכתובתו הישנה וידע אודות שפיטתו בהעדר אך במקרה עת נמסרה לו הודעה על ידי בעלת הבניין; עוד נטען כי המשיבה מעולם לא הציגה אינדקציה בדבר הזמנה כדין ומשכך לא נהיר מדוע נטען על ידי ב"כ המשיבה כי קיימת הזמנה כדין.

טענה זו דינה להידחות שכן עיון באישור המסירה אשר צורף לכתב האישום מעלה כי הזמנה לדיון נמסרה כדין ואישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" כאשר נקבע זה מכבר בפסיקה כי "לא נדרש" מהווה המצאה כדין (ראה לעניין זה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018)). אציין כי אדם אשר בוחר במודע לא לאסוף דבר דואר אשר נשלח אליו, אינו יכול להעלות טענות בדבר אי ידיעתו תוכן דבר הדואר. עוד אוסיף כי בפרוטוקול הדיון נכתב ברחל ביתך הקטנה כי הנאשם זומן כדין בהתאם לאישור המסירה אשר צורף לכתב האישום, ואילו המבקש לא טרח להתמודד עם טענה זו; יודגש כי אישור המסירה כלל פרטים מלאים של המבקש, לרבות מספר תעודת זהות, כתובת, לרבות רחוב ומס' דירה, חתימה ושם של פקיד הדואר בצד תאריך.

אם לא די בכך, היה על המבקש לפנות לדואר ולברר את נסיבות אי מסירת הדו"ח, שכן הימנעות המבקש מלקיים בירור ראשוני יש בו כידי לפעול לחובתו; יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בעפ"ת 10086-11-21 גאווי נ' מדינת ישראל:

"אין חולק כי המערער לא נקף אצבע ולא פנה לברר בדואר ישראל את הנסיבות של אי מסירת הדוחות לטענתו. הימנעותו על המערער לקיים בירור ראשוני, יש בה כדי לפעול לחובתו ולחובת גירסתו כי הדוחות לא נמסרו לידיו. הטענה כי אישור המסירה חסר פרטים, אין בה כדי לכפר על המחדל של המערער ומשמעויותיו".

לאור האמור, לא עלה בידי המבקש להפריך את "חזקת המסירה" הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974 לפיה:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

(ההדגשה אינה במקור, ג'.נ.-ע.)

אוסיף ואומר כי הטענה בדבר אי קבלת זימון לדיון הינה טענה שזורה, ואף שזורה מדי, בפי נאשמים אשר לא טרחו להתייצב לדיונים בעניינם ונשפטו בהעדרם. טענה זו נשמעת חדשות לבקרים באולמות בתי המשפט ועל מנת לקבלה יש לבסס אותה כדבעי; טענת אי קבלת זימון אשר נטענת כלאחר יד, אין בה כדי להועיל לאומרה; בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בעפ"ת 25991-10-22 איזגיאייב נ' מדינת ישראל (15.12.2022) שם נקבע לפיהם:

"אם נקבל באופן אוטומטי כל טענה בעלמא כי "לא קיבלתי את הזימון" או כי "אם הייתי מקבל את הזימון הייתי מתייצב לדיון", מבלי לתמוך טענה מעין זו בראיות או בהסברים מניחים את הדעת, נימצא חוטאים לרציונל שמאחורי הסעיף האמור, על כל המשתמע מכך."

לאור האמור, לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון.

2. האם נוצר עיוות דין בשל שפיטת המבקש בהעדרו?

חרף כפירת המבקש במסגרת בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, ופירוט הקשיים הראייתיים, הרי שעיון בדו"ח מלמד כי עסקינן בדו"ח הכולל פירוט די מקיף של נסיבות המקרה ושל אופן ביצוע האכיפה, על כן אין ממש בטענת המבקש בדבר קיומם של קשיים ראייתיים. כמו כן, כידוע בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט אמור לבחון את כל המסכת הראייתיית אשר הונחה בפניו; בעניין זה אפנה לעפ"ת 26770-11-23 ג'ומעה נ' מ"י, שם נקבע כי:

"בית המשפט בשלב זה, אינו נדרש לפתוח את מסכת הראיות, שכן מדובר בבחינה שנעשית לאחר מתן גזר הדין, וכאשר למערער כבר ניתן יומו בבית המשפט, אך הוא בחר (לטענתו בשל בלבול ביומן) שלא לנצל את יומו".

זאת ועוד, אמנם המבקש כפר בביצוע העבירה במעמד רישום הדו"ח, אך אין בכך כדי להוות נימוק לעיוות דין, ראה דבריו של בית המשפט העליון ברע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (23.2.04) שם נקבע כי:

"העובדה שהמבקש כפר בפני השוטר שרשם את הדו"ח ובפני בית המשפט אין משמעותה שיש לבטל את פסק הדין כדי למנוע עיוות דין. לשיטה זו - כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, ולא היא".

כן ראה קביעת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 42317-04-24 זובידאת נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי:

"כפירתו של המערער בדברי השוטר, אינה הופכת את התשתית הראייתית על פניה, שהרי לפי שיטה זו כל הכופר הרי שיש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו, ולא היא".

בטרם אחתום את החלטתי אדגיש כי גזר הדין היה ראוי ומאוזן; על המבקש הוטל קנס בסך 1500 ₪, כאשר עסקינן במי שנוהג משנת 2005, צבר לחובתו 13 הרשעות קודמות, האחרונה משנת 2024 בגין עבירה זהה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשפ"ה, 21 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.