המבקש טען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון וכי נודע לו אודות פסק הדין שניתן בהעדרו רק לאחר קבלת מסרון מהמרכז לגביית קנסות. המבקש הוסיף כי ככל הנראה עסקינן חלוקת דואר לקויה, וכי אישור המסירה לוקה בחסרים רבים. אלא מאי? זימון לדיון נשלח לכתובת המבקש וחזר בציון "לא נדרש"; דבר המהווה המצאה כדין (ראה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.2018).

ערה אני לחסרים הנטענים באישור המסירה והם היו לנגד עיני בעת שפיטת המבקש בהעדר אולם סבורני כי אין בחסרים אלה כדי להשמיט את הקרקע מתחת לקיומה של הזמנה כדין, שכן לא כל חסר באישור המסירה הופך את המסירה לחסרה שכן בעל הדין הטוען לקיומם של חסרים באישור המסירה, אמור להצביע כיצד חסרים אלה השפיעו על יכולתו לקבל את דבר הדואר. בענייננו, כל שטוען המבקש הוא כי לא קיים תאריך על גבי אישור המסירה, שם המוסר, חתימה וכי לא ניתן לדעת מאיזה סיבה דבר הדואר לא נמסר (טענה שאינה נכונה מבחינה עובדתית שכן צוין מפורשות כי דבר הואר לא נמסר מאחר ו"לא נדרש"), יחד עם זאת לא נהיר כיצד היעדרם של פרטים אלה פגע ביכולת המבקש לקבל את דבר הדואר, הרי דבר הדואר נשלח לכתובת הרשומה של המבקש והוא זה שבחר לא לדרוש אותו, ומשכך אי רישום שמו של הדוור, חתימתו ותאריך אינו מעלה ואינו מוריד; בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט אלרון ברע"פ 5008/21 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל, לפיהם:

" אף לא מצאתי ממש בטענת המבקש בדבר פרטים חסרים באישור המסירה, אשר נידונה ונדחתה בערכאות הקודמות. אמנם ישנה חשיבות רבה לציון פרטים מלאים באישור המסירה, אך על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית, כנטען במקרה דנן (ראו רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.8.2020)).

יתרה מזו, מצופה היה מהמבקש - הטוען לחלוקת דואר לקויה - לפנות לרשות הדואר ולערוך בירור ראשוני אודות אי מסירת הדו"ח לידיו, הימנעותו מלעשות כן עומדת לחובתו. ראה בהקשר זה עפ"ת 10086-11-21 גאווי נ' מדינת ישראל (29.11.21) לפיו:

"יש לפנות לדור ולברר את נסיבות אי מסירת הדו"חות. הימנעות מלקיים בירור ראשוני יש בו כידי לפעול לחובת המבקש".

לאור האמור, לא עלה בידי המבקש להפריך את "חזקת המסירה" הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974 לפיה:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

(ההדגשה אינה במקור)

באשר לעילת עיוות הדין, הרי שגם עילה זו אינה מתקיימת בענייננו.

המבקש העלה טענה כללית לפיה הוא כופר בביצוע העבירה, וכן בנהיגה אולם לא פירט כלל את כפירתו. ברע"פ סאלם אשר צוין לעיל נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

המבקש כאמור, לא פירט כלל את כפירתו, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

טענת המבקש כי אי קבלת הבקשה וביטול פסק הדין, יגרום לנזק בלתי הפיך, אינה מבססת את עילת עיוות הדין ושוב די להפנות בעניין זה לרע"פ סאלם אשר צוטט לעיל.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית ללא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (עניין איטליא).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשפ"ה, 10 יוני 2025, בהעדר הצדדים.