החלטה

1. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

2. המבקשת טוענת כי לא התייצבה לדיון מאחר שלא קיבלה לידיה זימון כדין לדיון, מכיוון שהזימון נשלח לכתובתה הישנה. מעיון באישור המסירה המצורף לתגובת המשיבה, עולה כי למבקשת נשלחה הזמנה לדין בדואר רשום, לכתובתה המעודכנת באותה העת במשרד הפנים. בהקשר זה קובעת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 את שלהלן: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". על מנת לסתור את חזקת המסירה הנ"ל, על המבקשת להוכיח כי לא קיבלה את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בה. המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה.

3. המבקשת, הטוענת כי העתיקה את כתובתה, לא הראתה כי דיווחה למרשם האוכלוסין על שינוי המען. כפי שנפסק לא אחת, מי שלא דיווח לרשויות על שינוי הכתובת אינו יכול ליהנות ממחדלו ולטעון כי לא פעל במועד מאחר שלא קיבל את דבר הדואר לידיו, שכן אין מדובר בנסיבות שאינן תלויות בו (ר' למשל עפת (ב"ש) 25448-05-22 נועם שמואל זיני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.06.2022)).

4. על כן לא מצאתי כי קיימת סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהתייצב לדיון במועד.