החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או אף כל אסמכתא. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. למעלה מן הצורך, אדרש אליה גם לגופה.

2. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין...".

3. המבקש אינו מכחיש כי קיבל הזמנה לדין לדיון אשר היה קבוע ליום 25.11.2024 בשעה 09.00, אלא שלדבריו עקב עומסי תנועה חריגים לא עלה בידו להתייצב בזמן לדיון. לדבריו, עשה מאמצים סבירים להודיע על העיכוב, כולל יצירת קשר עם בית המשפט, שליחת פקס' למזכירות בית המשפט ויצירת קשר עם מרכז המידע. המבקש, כאמור, לא צרף תצהיר או כל אסמכתא לראיה. מעיון בתיק עולה כי לא נמצא כל תיעוד שיש בו כדי לתמוך בטענה. יתר על כן, עולה כי בעוד שהמבקש זומן לדיון בשעה 09.00, הרי ששפיטתו בהעדרו נעשתה בתום יום הדיונים, בשעה 14.13. מכאן, שאם אמנם יצא מביתו מבעוד מועד ואף לו נקלע לפקקים, כדבריו, והיה מתייצב באיחור מה, לא היה נשפט בהעדרו בצהרי היום. עוד יש לציין, כי טענת המבקש כאילו עשה מאמצים להודיע על איחורו אינו מתיישב עם העובדה שרק בחלוף שבוע הגיש את בקשתו.

4. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין, זאת בשים לב לכך שהמבקש לא גילה בבקשתו כל הגנה ולא הראה כי קיים פוטנציאל לשינוי התוצאה.