החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקשת לא צרפה לבקשתה תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחייתה.

2. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

3. אין חולק, כי המבקשת קיבלה זימון לדיון, אשר היה קבוע מלכתחילה ליום 10.02.2025, אולם הגישה עוד ביום 23.01.2025 בקשה לדחייתו. ביום 25.01.2025 נעתר בית המשפט לבקשה ודחה את הדיון ליום 03.11.2025. במועד זה, המבקשת לא התייצבה ונשפטה בהעדרה. לטענת המבקשת, לא הייתה מודעת לקיומו של הדיון במועד שנדחה ועל כן לא התייצבה.

4. ראשית יאמר, כי טענת המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם אישור המסירה הסרוק בתיק, המעיד כי החלטת בית המשפט מיום 25.01.2025, ובה מועד הדיון הנדחה, נמסרה לידיה עוד ביום 09.02.2025 והיא אישרה בחתימתה את קבלתה.

5. יתר על כן, כפי שנפסק בעפ"ת (מחוזי י-ם) 75796-09-24 נאסר אלדין נ' מדינת ישראל (22.12.24), "כלל בסיסי בהליכים משפטיים הוא כי על מגיש בקשה להתעניין מה עלה בגורלה של בקשתו. המערער לא היה רשאי לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין להודעה בדבר המועד החדש...". דברים אלו נכונים גם בענייננו. משהגישה המבקשת בקשת דחייה, לא יכלה לפטור עצמה מהתייצבות לדיון עד אשר תתעניין מה עלה בגורל בקשתה ותברר לאיזה מועד הדיון נדחה. המתנה של כשנה לקבלת מועד דיון חדש, בעוד המבקשת יושבת בחיבוק ידיים, אינה סבירה כלל ועיקר.

6. מכאן, שלא מצאתי כל הצדקה לאי התייצבות המבקשת למשפטה.