החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה ו/או כל אסמכתא. די בכך כדי להביא לדחייתה.

2. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

3. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

4. המבקש אינו חולק על כך שזומן כדין לדיון אשר היה קבוע ליום 10.07.25, אולם לדבריו הוא לא הצליח להתייצב לדיון בעניינו בשל תאונת דרכים שקרתה בהיותו בדרכו לדיון. המבקש עוד טוען כי הוא הגיע לבית המשפט לאחר שכבר ניתן פסק הדין בהיעדר התייצבותו. כאמור לעיל, המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר או כל אסמכתא להוכחת טענותיו ועל כן לא שוכנעתי בקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש לדיון במועד, אליו היה עליו להיערך מבעוד מועד.

5. מכאן אדרש לטענה כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.03.18, פורסם נבו) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה.