"העיקרון המנחה בהליכים פליליים- אשר יש הסבורים כי ניתן לו אף מעמד חוקתי- הוא כי דיון יתקיים בנוכחות הנאשם, נוכחות זו דרושה לשם קיומו התקין של המשפט כמו גם לשם מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור בהגינות ההליך הפלילי".

8. לכלל זה קיימים מספר חריגים שאחד מהם מעוגן בסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הקובע כי בעבירות הקלות המוגדרות בו, ניתן לדון את הנאשם שלא בפניו, ככל שבית המשפט סבור כי לא ייגרם לו בכך עיוות דין.

9. כאשר נאשם הוזמן לדיון כדין ואינו מתייצב רואים אותו כמודה בעובדות הנטענות בכתב האישום.

10. סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

11. ההזמנה לדיון נמסרה למבקש לידיו במועד ביצוע העבירה. המבקש טען כי במועד הדיון לא הצליח להיכנס לארץ בעקבות איסור של כוחות השיטור במחסום קלנדיה. איני סבורה כי יש לקבל טענה זו, שכן במידה ונבצר מהמבקש להגיע לדיון היה עליו להגיש בקשה לדחיית הדיון, וזו הייתה מתקבלת ככל שהייתה מוגשת בזמן ולצד אישורים מתאימים. משכך אין למבקש להלין אלא על עצמו (השוו 7122/07 טהא חיר נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2018).

12. בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

האם קיים חשש לעיוות דין

13. גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 24.4.2018).

14. ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו 27.5.2018).

15. המבקש טען כי הסיבה שנהג כשרישיון הנהיגה שלו תקף היא שלא הצליח לחדש את רישיונו לאור בעיות פרוצדורליות בחידוש דרכונו הירדני. טענה זו אינה מקובלת עלי. ככל שרישיון הנהיגה של המבקש פקע, אסור לו לנהוג עד שיחודש רישיונו, וככל שמתקיימות בעיות פרוצדורליות עליו להמתין ולהימנע מלנהוג עד לחידוש רישיונו. משלא עשה כן, איני מוצאת כל הצדקה לביטול פסק הדין.

16. באשר לחומרת העונש, מדובר בעבירה מהחמורה שבפקודת התעבורה, שהעונש בגינה מגיע עד מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. משכך, אני סבורה כי העונש הוא מידתי ומאוזן, ואינו חורג לחומרה או לקולה ממתחם הענישה הנוהג.

17. לפיכך, איני סבורה כי ייגרם לנאשם עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין.

שיהוי בהגשת הבקשה

18. הבקשה הוגשה בשיהוי של מעל חודש ממתן פסק הדין, וזאת ללא הסבר מספק. ככל שאכן היעדרותו של המבקש נבעה מעיכוב במחסום קלנדיה, היה עליו להגיש הבקש עוד באותו היום, ומשלא עשה כן מדובר בשיהוי קיצוני. בנסיבות אלה דין הבקשה להידחות גם בשל כך. (השוו: רע"פ 1896/18 הדני נ' מדינת ישראל [והאסמכתאות שם](פורסם בנבו 10.05.18)).

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשפ"ו, 13 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.