גזר דין

הנאשם שלפניי הורשע בעבירה של נהיגה ברכב כאשר רישיונו פקע וחלפו למעלה מ-6 חודשים מפקיעת תוקפו ונהיגה ברכב כאשר רישיון הרכב פקע וחלפו למעלה מ-6 חודשים מיום פקיעתו.

רישיונו של הנאשם פקע בשנת 2003 ולמעשה הנאשם כמוהו כמי שלא מחזיק רישיון נהיגה.

עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה או בזמן פסילה הינן עבירות חמורות, הטומנות בחובן סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל (רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל), והמצדיקות הטלת עונש מאסר בפועל גם כאשר מדובר בעבירה ראשונה (ע"פ (י-ם) 8392/04 עליאן נ' מדינת ישראל, ע"פ (י-ם) 2748/08 שוויקי נ' מדינת ישראל). עבירות אלו מצביעות על זלזול עמוק בחוק ובחובה הבסיסית המוטלת על הפרט לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור (ע"פ (ירושלים) 4218/09 מדינת ישראל נ' בן דוד). אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה, לעיתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב, בכך יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש (עפ"ת (י-ם) 37090-05-10 עודה נ' מדינת ישראל). יש בעבירות אלו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל).

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל מאסר, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס. לטענתה מדובר במי שהוציא רישיון נהיגה בשנת 1996 וצבר לחובתו 6 הרשעות קודמות.

ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהטלת מאסר על הנאשם וזאת לאור נסיבותיו כפי שנטענו מפי ב"כ הנאשם וכן לאור מצבו הרפואי.