לא הוכח בפני כי השוטר טעה או לא אמר אמת, נהפוך הוא, גירסתו בבימ"ש תאמה את פירוט הנסיבות שצולמו בדו"ח בשעת אמת.

גירסת הנאשם היום במעמד הדיון כי הוא עצר את רכבו עם ארבעת הגלגלים לפני התמרור לא עלתה בשלב הכפירה ואף לא במעמד מתן הדו"ח.

בנסיבות אלה, אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

גזר דין

לנאשם נמסרה הודעת תשלום קנס ע"ס 250 ₪, בה יוחסה לו עבירה של אי ציות לתמרור 302 המוצב בדרך כיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו במקום בו ניתן לראות את התנועה בדרך החוצה, בניגוד לתקנה 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה.

לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם בעבירה הנ"ל.

שעה שנאשם בוחר לנהל משפט הוכחות בעניינו, אין בית המשפט כבול לסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס (ע"פ (י-ם) 2452/08 פדרמן נ' מדינת ישראל).

המחוקק אפשר לנאשם לשלם סכום קנס מינמלי ומופחת, מבלי להידרש להליכים משפטיים.

אם נדרשו הליכים משפטיים והנאשם הורשע, לא יפחת הקנס שיוטל עליו מהסכום הנקוב בהודעת הקנס (סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי).

בענייננו, לא ניתן להסתפק בסכום המינימלי הנ"ל, שכן לנאשם 25 הרשעות קודמות ביניהם תאונת דרכים.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. תשלום קנס בסך 500 ₪, אשר ישולם עד ליום 1.1.17.

2. פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים, וזאת על תנאי למשך 2 שנים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ט"ו חשוון תשע"ז, 16/11/2016 במעמד הנוכחים.

נאיל מהנא, שופט