6. מהבקשה עולה טענה כי די במשלוח בקשה לדחיית הדיון כדי להצדיק אי התייצבות לדיון. במקרה זה, המבקש לא יצא ידי חובתו עד אשר הייתה מתקבלת החלטה המקבלת את בקשתו לדחיית מועד הדיון, מה שלא קרה בענייננו. לו היה המבקש פועל, כראוי וכנדרש, לבדוק מבעוד מועד, וטרם שעת הדיון, אם התקבלה בקשתו, בטרם פטר עצמו מהתייצבות לדיון, כי אז וודאי היה מגלה כי בקשתו כלל לא נקלטה בתיק במועד הדיון ולא אושרה.

7. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8472/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.03.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש אמנם טען לחפותו וציין כי בידיו סרטונים התומכים בגרסתו, אך גרסתו לא פורטה ולא נמסרה כל התייחסות למפורט בהודעת תשלום הקנס.

8. יצוין כי חרף עברו התעבורתי של הנאשם, המפורט בטיעונים לעונש, הוטל עליו קנס מקורי בלבד.

9. נוכח האמור לעיל, ומשצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

ניתנה היום, י' אייר תשפ"ה, 08 מאי 2025, בהעדר הצדדים.