החלטה

1. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין...".

2. לאחר שבחנתי את טענות המבקש, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. לית מאן דפליג, כי המבקש קיבל לידיו הזמנה לדיון אשר היה קבוע ליום 29.06.2025 (ר' בעניין זה גם אישור המסירה המצורף לכתב האישום בתיק). המבקש, על פי גרסתו, הוטעה לחשוב, על ידי משרד עו"ד באזור ירושלים, שכל הדיונים בבית המשפט הקבועים עד ליום 30.07.25 מבוטלים בעקבות המלחמה וצווי החירום. טענה זאת נטענה בעלמא, מבלי שפורט לאיזה משרד עו"ד פנה המבקש, עם מי שוחח ומדוע בחר להאמין למידע שנמסר לו כביכול ולא למידע שפורסם בכלי התקשורת. יצוין כי בעקבות הפסקת האש שהושגה הסתיים מצב החירום המיוחד עוד ביום 24.06.25, תוך חידוש הדיונים ביום 25.06.25, כך שלמבקש היה די והותר זמן לברר עם גורם מוסמך (כגון מזכירות בית המשפט או מרכז המידע הטלפוני) אם עליו להתייצב לדיון אשר היה קבוע ליום 29.06.25. העובדה כי בחר להאמין למידע שנמסר לו לכאורה על ידי מאן דהוא, שאין לו אחיזה במציאות, רובצת לפתחו.

3. כמו כן, לא שוכנעתי כי ביטול פסק-הדין נדרש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". תשתית כאמור לא הונחה. המבקש לא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה.

4. נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.