תת"ע (ירושלים) 1041-08-25 – חיים מרדכי פריד נ' מדינת ישראל
|
תת"ע (ירושלים) 1041-08-25 - חיים מרדכי פריד נ' מדינת ישראלשלום ירושלים תת"ע (ירושלים) 1041-08-25 חיים מרדכי פריד נ ג ד מדינת ישראל בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בירושלים [18.12.2025] כבוד השופטת מיכל שביט החלטה
1. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין...".
2. לאחר שבחנתי את טענות המבקש, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. מאישור המסירה הסרוק בתיק (במצורף לכתב-האישום), ומצורף גם לתגובת המשיבה, עולה כי ההזמנה לדין נמסרה לידיו של המבקש עצמו, אשר אישר בחתימתו את קבלתה. למעשה, גם המבקש אינו מכחיש בתצהירו את קבלת ההזמנה לידיו. על אף שהמבקש ביקש, במסגרת בקשתו להישפט, כי ההזמנה לדין תשלח לכתובת בא-כוחו, ולכאורה הדבר לא נעשה, אין בדבר כדי לאיין את המסירה שבוצעה לידיו ממש. למבקש הייתה ידיעה בפועל בדבר מועד הדיון אליו זומן - זאת בניגוד למקרה אליו הפנה ב"כ המבקש, בו לא בוצעה מסירה בפועל למערערת, שהעתיקה כתובתה, ולחובתה נזקפה מסירה מכוח חזקת המסירה וידיעה בכוח. באותו המקרה, הביא אי כיבוד רצונה של המערערת למשלוח ההזמנה לדין למשרד בא כוחה לכך שלא בוצעה לה מסירה בפועל. לא כך בענייננו. המבקש, שקיבל את ההזמנה לידיו, וודאי יכול היה להביא הדבר לידיעת בא כוחו, לו חפץ בכך. מכל מקום, בהינתן ידיעה מפורשת אין כל הצדקה לאי התייצבותו.
|
|
|
3. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט טענות הגנה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה. בכפירה כללית לא די כדי להקים עילה של עיוות דין.
4. לזאת יש להוסיף, כי בגזר-הדין שנגזר על המבקש הוטל עליו הקנס המקורי בלבד. יודגש כי הניקוד שנרשם על ידי רשות הרישוי אינו עונש, שכן הוא אמצעי תיקון המוטל על מבצעי העבירות לתקן את התנהלותם בדרכים ולהימנע מלבצע עבירות נוספות וכשלעצמו אינו מצדיק את ביטול פסק-הדין.
5. על כן אני קובעת כי כשל המבקש מלהוכיח כי ייגרם לו עיוות דין כתוצאה מפסק הדין אשר ניתן בעניינו.
6. נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.
ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ו, 18 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.
|
