החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחייתה.

2. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

3. אין חולק כי הנאשם זומן כדי לדיון אשר היה קבוע ליום 20.10.25, אלא שלדבריו נבצר ממנו להתייצב לדיון מפאת מחלתו. המבקש תמך בקשתו, שהוגשה ביום 21.10.25, באישור מחלה, שצוין בו כי אינו בתוקף למוסדות משפטיים, לפיו מומלץ על מנוחה מיום 19.10.25 עד יום 23.10.25 מפאת תאונת דרכים מיום 19.10.25. אף אם יתקבל כראיה אישור המחלה שהוגש, חרף האמור בה, מקובלים עלי דברי המשיבה בתגובתה, כי גם אם נבצר מהמבקש להגיע לדיון, היה עליו להקדים ולבקש את דחיית מועד הדיון ולפעול בהתאם להחלטת בית המשפט. הדברים נכונים במיוחד שעה שלכאורה דבר הנבצרות הנטענת היה ידוע למבקש יום קודם מועד הדיון. עוד יש לתהות, הכיצד עלה בידי המבקש להגיש בקשתו ביום 21.10.25, בעודו נתון תחת אותה נבצרות, ומדוע לא עשה כן ביום 19.10.25 או למצער בבוקרו של יום הדיון, ביום 20.10.25. בנסיבות אלו, לא מצאתי הצדקה לאי התייצבות המבקש לדיון.

4. כמו כן, המבקש לא העלה כל טענה שיש בה כדי להצביע כי ייגרם לו עיוות דין אם תידחה הבקשה, כל שכן לא הראה סיכוי של ממש לשינוי התוצאה. יצוין כי חרף עברו התעבורתי העשיר של המבקש, המתואר בטיעוני המאשימה, ועל אף בקשתה להטיל עליו כפל קנס, הושת עליו לפנים משורת הדין קנס בשיעור מקור בלבד.

5. נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.