1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחייתה.

2. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

3. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

4. המבקש אינו חולק על כך שזומן כדין לדיון אשר היה קבוע ליום 22.10.2025. המבקש הציג, 8 ימים לאחר מועד הדיון, אישור מחלה כללי אשר הונפק בהפקה עצמית במועד הדיון, אשר לפיו נעדר מעבודתו במועד זה. מכאן הוא מבקש להראות כי בעקבות מחלה נבצר ממנו להתייצב לדיון בעניינו. לא שוכנעתי בקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש לדיון. כאמור, עסקנן באישור מחלה בהפקה עצמית, ליום אחד בלבד, כזה שניתן להפיק ללא בדיקת רופא. אין באישור זה כדי ללמד שאמנם נבצר מהמבקש להגיע למשפטו מפאת מחלה. יתר על כן, היה על המבקש להגיש בו ביום בקשה לדחיית מועד הדיון ולפעול על פי החלטת בית המשפט. אין בהגשה מאוחרת של המסמך האמור כדי לרפא את הפגם. מכאן, שלמבקש ניתן יומו.

5. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.03.18, פורסם נבו) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא כפר בעבירה שיוחסה לו ולא העלה כל טענה שיש בה כדי להצביע כי ייגרם לו עיוות דין אם תידחה הבקשה.

6. לזאת יש להוסיף, כי בגזר-הדין שנגזר על המבקש הוטל על המבקש עונש קנס מקור בלבד, על אף עברו התעבורתי כמפורט בפרוטוקול הדיון.

7. נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשפ"ו, 13 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.