החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או כל אסמתכא לתמיכה בטענותיו. די בכך כדי להביא לדחייתה.

2. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

3. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

4. המבקש טוען כי נשפט בהיעדרו שלא בידיעתו ועל כן מבקש את ביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 20.07.25. יובהר, בעניין זה, כי הדיון נדחה לבקשת המבקש ובנוכחותו, לאחר שזה ביקש דחייה לצורך התייעצות עם עו"ד. בית המשפט, שנעתר לבקשת הדחייה, הבהיר לו בהחלטתו כי נוכחותו חובה וכי אם לא יתייצב יישפט בהעדרו או יוצא לו צו הבאה. על אף זאת, לא התייצב המבקש לדיון במועד הנדחה. על כן לא מצאתי כי נתקיימו סיבות מוצדקות לאי התייצבותו.

5. כמו כן, המבקש לא העלה כל טענה שיש בה כדי להצביע כי ייגרם לו עיוות דין אם תידחה הבקשה. יצוין כי המבקש לא כפר במיוחס לו ואף הענישה שהוטלה עליו הינה בתחתית מתחם הענישה.

6. נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.