החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון. ראשית, מדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת. הנאשם אינו מפרט מהי כתובתו המדויקת בעת הרלוונטית, אינו מסביר כיצד לכאורה לא קיבל את הזימון, ואינו מצביע על כל טעות במשלוח או בכתובת, ככל שהייתה כזו.

בנוסף, הנאשם טוען כי במועד ביצוע העבירה נהג ברכב אדם אחר. גם טענה זו נטענה באופן לקוני ובלתי מבוסס, מבלי שנמסרו פרטים כלשהם אודות זהות הנהג הנטען, ומבלי שהובאו ראיות או תימוכין התומכים בגרסה זו.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.

הנאשם ידאג להסדרת הקנס מול מרכז הגבייה.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ו, 25 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.