אין בידי לקבל טענת הנאשם לפיה שלח בקשת דחיה עם אישור רפואי בפקס, אך לא שמר עותק ממנה. המדובר בטענה שהעלה הנאשם בעלמא, ללא כל ביסוס, ומשכך אין בידי לקבלה. ומעבר לכך, הנאשם טוען כי שלח אישור רפואי יחד עם בקשת הדחיה יום עובר לדיון, אולם כאמור, האישור הרפואי שצירף הופק רק ביום 25.06.25.

באשר לטענתו של הנאשם כי לא קיבל את פסק הדין, עיון בתיק מלמד כי עותק מפסק הדין נשלח לכתובתו הרשומה (המופיעה גם על גבי הדו"ח עצמו) ונמסר ביום 08.07.25. אישור המסירה חזר בציון "לא ידוע במען". מעבר לעובדה שאין מדובר בעובדה שיש בה כדי לסתור את חזקת המסירה, מדובר בטענה שאינה רלבנטית בענייננו שעה שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד (יום לאחר מסירת פסק הדין בכתובתו של הנאשם).

הנאשם לא מעלה בבקשתו אף טענת הגנה שיש בה כדי לבסס עיוות דין. יתרה מכך, הנאשם טוען כי לו היה מתייצב לדיון היה מקבל עונש קל יותר (ר' ס' 8,12 לבקשה), ובכך למעשה מודה בביצוע העבירה עצמה. בס' 10 לבקשה, מעלה טענה חלופית לפיה סיכויי הגנתו גבוהים, אולם לא מפרט מהם אותם סיכויי הגנה כלל ועיקר. יפים לעניין, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת (נצרת) 7150-10-15 עבד אל חלים נ' מ"י (פורסם בנבו), שם טען המערער כי שסיכויי הגנתו גבוהים מבלי לפרטם:

"אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש".

אף טענתו של הנאשם כי עונשו הינו ברף הגבוה של מתחם הענישה, אינה מבוססת. הנאשם נהג ללא ביטוח, כרישיון הרכב פקע בתקופה העולה על שנה. עונש פסילה על תנאי (של חודש למשך שנתיים), וקנס - אינו חורג מרמת הענישה הנוהגת.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין מיום 10.06.25 יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ה, 14 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.