החלטה

הנאשמת עתרה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשמת טוענת כי לא קיבלה לידיה את מכתב האישום והזמנה לדיון. לטענתה לא הייתה מודעת להליכים המשפטיים שננקטו נגדה.

מנגד, מעיון בתגובת המאשימה עולה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", כלומר - דבר הדואר לא נדרש ולא נאסף על ידי הנאשמת, על אף שהומצא לכתובת הרשומה. בהתאם לעמדה זו, לשיטת המאשימה אין מדובר בכשל במסירה, אלא בהמצאה כדין לפי תקנות סדר הדין הפלילי.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשמת זומנה כדין לבית המשפט ולא הראתה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתה.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקידה הנאשמת כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיה כפוף לכל מניעה חוקית.

הנאשמת תדאג להסדרת הקנס מול מרכז הגבייה.