3. למעשה, בהעדר ראיה ישירה בדבר זהות הנהג ברכב מיוחסות העבירות לנהג מכוח סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה אשר קובע כדלקמן:

"נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו".

ההלכה היא כי נטל ההוכחה המוטל על בעל הרכב לסתור את החזקה שבסעיף זה הוא לפי מאזן ההסתברויות. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, מסקנתי היא כי הנאשמת עמדה בנטל זה, והראתה בסבירות גבוהה כי הרכב היה ברשותו של מר פרנקל במועד הרלוונטי. התרשמתי לחיוב מהעדים מר דותן וגב' הולנדר, ומנגד אינני יכול לומר זאת בכל הנוגע לעדותו של מר פרנקל.

4. התרשמתי כי מר פרנקל הגיע בנסיון לדחות את כל הטענות נגדו מבלי לתת גרסה של ממש, כך למשל מחד גיסא הכחיש כל ידיעה לגבי מועד העבירה, אך מאידך ידע לומר כי מייחסים לו עבירה בתקופה בה שהה בבית חולים. מר פרנקל הכחיש קבלת המכתב מעורכי הדין שנשלח אליו בדואר רשום ובו פרטים מלאים בדבר הדוחות הרלוונטיים, ועמד על הטענה כי אינו יודע במה המדובר, אך לא נתן כל הסבר מדוע לא ניסה לברר זאת מראש לפני הדיון אצל הנאשמת או עורכי דינה. מר פרנקל אף עמד על כך שהדוח דנן נערך ביום ג' מועד בו הוא תמיד שהה בישיבות, וזאת כאשר המדובר למעשה בעבירה שבוצעה ביום א' בשבוע.

לאור כל האמור לעיל סבורני כי הנאשמת עמדה בנטל הנדרש להראות לפי מאזן ההסתברויות לפחות למי מסרה את הרכב, סתרה את חזקת הבעלות, ולפיכך היא מזוכה מהעבירה המיוחסת לה.

5. כפי שעלה בדיונים, כנגד הנאשמת קיים דוח נוסף עקב עבירה מיום 3.9.16, בגינו התקבלה בקשתה להארכת מועד להישפט בתיק 3127-10-17. למרות החלטתי בתיק זה מיום 26.11, לא דאגה המאשימה להגשת כתב אישום במועד, כך שלא ניתן היה לאחד את הדיון בשני הדוחות.

לאור תוצאת ההליך כאן, תשקול המאשימה האם יש מקום להגשת האישום הנוסף כנגד הנאשמת, או לנקוט בהליך אחר.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ח, 22 פברואר 2018.