"אכן, כפי שטען הסנגור, באישור המסירה שהוגש לתיק חסרים תאריך, פרטי פקיד המסירה וחתימתו, ואולם לטעמי לא די בכך כדי לסתור את חזקת המסירה, זאת הגם שלא נעלם מעיניי כי ישנה פסיקה של בתי משפט אחרים, לרבות בתי משפט מחוזיים, הקובעת אחרת. בפסיקה רבה של בית המשפט העליון נקבע, כי אין בליקויים באישור המסירה כשלעצמם כדי לסתור את חזקת המסירה, וכי הנטל לסתור את חזקת המסירה מוטל על הנמען".

ואף רע"פ 5008/21 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (30.8.21):

"אמנם ישנה חשיבות רבה לציון פרטים מלאים באישור המסירה, אך על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית, כנטען במקרה דנן (ראו רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.8.2020))".

לאור האמור, אני קובע כי הנאשמת לא הציגה סיבה מוצדקת להיעדרותה מן הדיון.

למעלה מן הדרוש, אציין כי אישור המסירה של גזר הדין נמסר לכאורה לידי המבקשת ולכן בקשתה הוגשה באיחור. טענת המבקשת כי חתימתה זויפה על גבי אישור מסירה זה אינן מבוססות ואף אינן נתמכות בתצהיר מטעמה.

בנוסף, טענות הנאשמת כי היא כופרת בביצוע העבירה, כמו גם טענתה הלא מפורטת כי אחר נהג ברכב (מבלי לציין זהותו), כי סיכוייה טובים וכי הותרת ההרשעה המהווה עיוות דין, הינן טענות כלליות שלא מבססות חשש לעיוות דין.

לאור האמור, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י' אב תשפ"ד, 14 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.