החלטה

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדרו של המבקש בתאריך 02.05.18 . לטענת המבקש הוא לא קיבל הזמנה לדיון ויש בפסק הדין כדי לגרום לו לעיוות דין זאת גם מהטעם שהעמיד את רכבו במתחם חניית הבניין. המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה.

מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי למבקש נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום. בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מדובר בהמצאה כדין. המבקש לא טען כי לא מדובר בכתובתו המעודכנת ולא הוכיח אף לא לכאורה, כי לא קיבל את ההזמנה בנסיבות שאינן תלויות בו. יצוין כי ההזמנה נשלחה לכתובתו של המבקש על פי כתב האישום. אשר לטענת המבקש לפיה לא ייתכן שבאותו היום דבר הדואר "לא נדרש" וגם התבצע ביקור בכתובת מגוריו על ידי הדוור "איתי לוי", אציין כי מדובר בשני תאריכים שונים כמפורט באישור המסירה (17.12.17 ו-7.1.18).

גם לגופו של עניין,המבקש לא העלה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר . טענת המבקש לפיה מדובר בחנייה פרטית או חנייה של הבניין, אינה מתיישבת עם העובדה שמדובר בחנייה על "מדרכה". כאמור המבקש לא הכחיש את העובדה שהעמיד את רכבו על המדרכה.

בנוסף, על המבקש הוטל הקנס המקורי ולא מעבר לו, כך שגם בהקשר זה לא נגרם לו כל עיוות דין.

מעבר לנדרש יצוין, כי לא הוגש כל תצהיר מטעם המבקש לתמיכה בטענותיו, ודי בעובדה זו כדי לדחות את הבקשה.

לאור כל האמור לעיל,לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

הבקשה נדחית.