החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 3.9 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה.

טענתו העיקרית של המבקש היא כי לא קיבל זימון לדיון שנקבע ליום 8.7.25, המועד בו נדון בהיעדר התייצבות.

לא אוכל לקבל טענה זו, שכן הדין נקבע בנוכחות בא-כוחו ביום 18.3.25, כמפורט בפרוטוקול אותו דיון.

בנסיבות אלה, ניתן היה לבטל את פסק הדין לו היה מראה הנאשם כי שפיטתו בהיעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין, אך גם דרישה זו לא מתמלאת במקרה דנן.

הנאשם טען כי אחר נהג ברכב, אולם בדיון הנ"ל, מיום 18.3 אישר בא-כוחו כי הנאשם אינו יכול לנקוב בשם הנהג והוא מקבל אחריות מכוח חזקת הבעלות.

אכן הוגש תצהיר נהג אחר, אולם בתצהיר זה אין כל הסבר הכיצד יודע אותו אדם לומר כי שלוש שנים קודם לכן, בחודש אוגוסט 22' דווקא הוא שנהג ברכב, וזאת לאחר שלאורך כל התקופה לא הצליח הנאשם לאתר את הנהג, קיבל ארכות לשם מסירת שמו ואף הודיע כי הוא מקבל אחריות לנהיגה.