הנאשמת עתרה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה.

הנאשמת טוענת כי העבירה את הטיפול לסנגור וזה בשל טעות משרדית סבר שהדיון קבוע למועד אחר.

כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, "איבדתי", "שכחתי", "התבלבלתי", וכיוצא באלה תירוצים, אינם מהווים עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם [ראו מיני רבים: רע"פ 10200/03 שחוח נ' מדינת ישראל [2003] הנאשם נשפט בהעדרו ונפסל מנהיגה בגין נהיגה במהירות מופרזת וללא רישיון רכב תקף, הנאשם טען כי איבד את הדוח ולכן לא התייצב, אך ערעוריו נדחו; רע"פ 8583/04 חילף איברהים נ' מדינת ישראל [2004], גם שם נשפט בהעדרו ונפסל מנהיגה בגין נהיגה באיסור שימוש וכשרישיון רכב אינו תקף, טען כי לא הופיע לדיון היות והדו"ח אבד לו. ערעוריו נדחו]. תקצר היריעה מלפרט את הפסיקה הקובעת חד משמעית כי התנהלות מסוג זה, אפילו אם היא בתום לב, אינה מהווה בסיס לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"ו, 19 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.