החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם.

לטענת הנאשם הוא לא היה מודע למועד הדיון מאחר ולא קיבל זימון לכתובתו. עוד הוסיף כי הוא מוכן לשאת בהוצאות.

המאשימה לא הגיבה לבקשה.

לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על אף היעדר תגובה מעם המאשימה.

אישור המסירה הסרוק בתיק מלמד כי ההזמנה לדיון נשלחה לכתובתו הרשומה של הנאשם (והוא אינו טוען אחרת), לרבות ציון מספר הדו"ח הנכון ומספר תעודת הזהות של הנאשם (זיהוי חד ערכי) כשעליה מצוין מספר הדו"ח הנכון ואף מועד הדיון. אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", כשעליו מצוינים שם פקיד המסירה, חתימתו ותאריך המסירה. די באמור על מנת להקים את חזקת המסירה ואין בטענות בעלמא אותן העלה הנאשם כדי לסתור החזקה (רע"פ 8427/17 סאלם (25.3.18)).

יתירה מכך, עיון בתיק בית המשפט מעלה כי גזר הדין נשלח לכתובתו הרשומה של הנאשם ונמסר לידי הנמען ביום 17.11.24. בהתאמה, היה על הנאשם להגיש הבקשה תוך 30 ימים מיום הידיעה אודות פסק הדין וזאת בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982. זאת לא עשה הנאשם ולכן אין לו להלין אלא על עצמו. בעניין זה אוסיף ואציין כי במסגרת החלטתי מיום 5.9.25 הוריתי לנאשם להתייחס לעניין זה ישירות והוא בחר שלא לעשות כן.

טענת הנאשם כי הוא יזם את ההליך המשפטי שכן ברצונו להעלות השגות בעניין אשמתו, אינה טענה המבססת חשש לעיוות דין, בהיותה טענה כללית עמומה ועלומה.