הנאשמת עתרה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות .

הנאשמת טוענת כי לא קיבל את הזימון לדיון ראשית, המדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, אשר הנאשמת אינה מסבירה.

שנית, בכתובת נרשם במפורש מס' ת"ד, הנאשמת לא העלה טענה כי הרישום אינו נכון,אין הדבר מצביע על פגם במסירה.

הנאשמת לא מעלה כל טענה כנגד העבירה.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשמת זומנה כדין לבית המשפט ולא הראתה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתה.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"ה, 02 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.