החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות טוען כי ביום הדיון היה במחלה.

ביום 20/8/25 קיבל הנאשם לידו הזמנה לדין בגין עבירת נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת איסור שימוש.

בהעדר התייצבותו לדיון ביום 9/9/25 נשפט נשפט הנאשם ונגזרו עליו 3 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

בחלוף 3 חודשים מיום גזר הדין הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק הדין בטענה שהיה חולה וצרף אישור מחלה ( ללא פירוט) בין הימים 7/9/25 ועד ליום 14/9/25.

על אף שלפי האישור הרפואי מחלתו של הנאשם היתה עובר לדיון לא פנה בכל בקשה לדחות את הדיון, והגם שמחלתו הסתיימה מספר ימים לאחר מכן המתין 3 חודשים להגשת הבקשה, וזאת בעוד שעותק מגזר הדין הומצא לכתובתו כחודשיים עובר להגשת הבקשה.

הנאשם לא טוען כלל כנגד העבירה, ולא מראה חשש לעיוות דין.

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ככל שעוכב ביצוע פסק הדין, הרי עיכוב הביצוע מבוטל. אם הפקיד הנאשם כספים לצורך העיכוב, יש להשיבם לידיו כפוף לכל מניעה חוקית.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.