החלטה

1. ראשית דבר:

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענת התיישנות.

2. נסיבות המקרה:

ביום 14.02.23 נרשם כנגד המבקשת דו"ח תנועה בגין נהיגה בדרך עירונית במהירות של 128 קמ"ש העולה על המהירות של 80 קמ"ש הרשומה בתמרור וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. כתב האישום הוגש ביום 14.04.24.

ביום 15.04.24, טען הסניגור כי כתב האישום הוגש בחלוף שנה בניגוד לדין ולכן יש לבטלו. כמו כן, טען הסניגור כי לאור האמור בהנחיית היועמ"ש 4.1202 (להלן: "ההנחיה") בעבירות מסוג זה, יש לפעול להחלטה סופית באשר לתיק החקירה תוך 6 חודשים, ומשלא עשתה כך המשיבה ולא הציגה אישור האכת המועד, יש לבטל את כתב האישום.

3. דיון והכרעה:

באשר למועד הגשת כתב האישום בחלוף שנה:

העבירה המיוחסת למבקשת היא מהירות מסוג הזמנה לדין ולכן מסווגת כעבירה מסוג עוון (תת"ע (תעבורה מרכז) 14820-02-23 מדינת ישראל נ' יונס עלא (נבו 5.2.2024)).

לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), תקופת ההתיישנות בגין עוון היא חמש שנים. במקרה דנן, הגישה המשיבה את כתב האישום בחלוף 14 חודשים ולכן עמדה בסד הזמנים הקבוע בחוק.