החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון והעלה טענה כי אישור המסירה נשלח אל אחר ירין ביטון קרוב משפחתו ולזימון שנשלח למבקש אין תאריך דיון .

עיינתי בשנית באישור המסירה של המבקש לדיון ומהאישור עולה עי נשלח לכתובתו הרשומה , התקבל ונחתם על ידו ובאישור המסירה מצוין כי מועד הדיון הינו ביום 4/3/25.

בנוסף לאחר מתן גזר הדין נשלח הפרוטוקול למבקש לאותה הכתובת וגם הוא התקבל על ידו כבר ביום 12/3/25 הנאשם לא התייחס לחתימה זו ולשיהוי המשמעותי של למעלה מ-5 חודשים בהגשת הבקשה לאחר שהתקבל גזר הדין בידו.

באשר לטענת המבקש כי הזימון נשלח לאחר, אכן באישורי המסירה קיים אישור נוסף שנשלח לאחר בשם ירין ביטון אך אין הדבר מבטל את האישורים הקיימים של המבקש עצמו.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.