החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 2.9 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה.

הנאשם הכחיש קבלת זימון לדיון בו ניתן פסק הדין בידי כב' השופטת פרסון, ובתיק בית המשפט אכן אין אישור מסירה. יתרה מכך, גם בפרוטוקול הדיון מיום 24.7.23 לא צוין כי הוגש אישור מסירה, אלא רק כי "קיימת אינדיקציה" למשלוח עם הערה "לא נדרש".

גם בתשובתה לבקשה דנן לא הציגה המאשימה אישור מסירה, אלא אינדיקציה כאמור, אשר אני סבור כי אינה עומדת בדרישות שנקבעו בפסיקה לסתירת טענת נאשם כי לא קיבל את הזימון.

המאשימה מתנגדת לבקשה בטענה כי לא הוגשה במועד, במועד 30 יום מהמצאת פסק הדין, אולם גם להמצאה כאמור אין אישור מסירה בתיק בית המשפט. פסק הדין שנשלח לנאשם הוחזר בצירוף הערה "עזב", והמאשימה לא הראתה בתגובתה כי הנאשם ידע על פסק הדין לפני המועד הנקוב בבקשתו - חודש יולי 25'.

בנסיבות אלה, משאין ראייה טובה לסתירת טענת הנאשם כי לא זומן לדיון, ואין ראייה כי ידע על פסק הדין ולא הגיש בקשתו במועד, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות בידי כב' השופטת פרסון ביום 24.7.23, ולהחזיר את התיק לשלב ההקראה.

לגופו של עניין העלה הנאשם טענת התיישנות כנגד ההליך וטען כי לא הומצאה לו הודעה על העבירה כנדרש.