באשר לטענתו של הנאשם כי המהירות הנקלטה בממל"ז היא של אופנוע אחר שעקף אותו, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. מעבר לעובדה שטענה זו מועלית בעלמא, ללא תימוכין או ראיה תומכת אחרת - הרי שבדו"ח עצמו נרשם על ידי השוטר כי הנאשם נסע באופנוע "לבדו בשני הנתיבים כאשר התנועה דלילה", דברים אשר סותרים באופן חד משמעי את דבריו.

בחנתי אף את טענותיו של המבקש בעניין הכשלים הראייתיים, טענות שעיקרן גרסת השוטר אל מול גרסת המבקש. טענות אלה יכול והיו בעלות משקל, לו היה מתנהל הליך הוכחות ומהימנות השוטר הייתה עומדת למבחן בעת עדותו, אך אין די בהם כדי להצדיק בשלב זה היענות לבקשתו של המבקש (ר' עפ"ת 36798-04-18 הייתם סבית נ' מדינת ישראל (31.5.18).

למעלה מן הדרוש, אציין כי הנאשם נשפט בהיעדרו ביום 28.01.25. פרוטוקול הדיון וגזר הדין נמסרו לכתובתו הרשומה ביום 16.02.25, ועדיין, בחר הנאשם להגיש בקשתו רק ביום 08.04.25 - כמעט חודשיים לאחר מכן. על פי הוראות החוק, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר רק 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לנאשם (סעיף 130(ח) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982), זאת לא עשה הנאשם ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. ר' לעניין זה עפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22):

"עוד אוסיף כי בנסיבות אלה, כאשר המערער לא מסר עובדות כהוויתן לגבי המצאת פסק הדין, הרי שאין מקום להתערב גם בהחלטת בית משפט קמא לפיה הבקשה לביטול פסק הדין המתבססת על מועד אישור המסירה, הוגשה שלא בסד הזמנים על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, ויש לדחותה".

לאור כל האמור לעיל, לא התרשמתי כי קיימת הצדקה לאי התייצבותו של המבקש או כי קיים חשש לעיוות דין בעניינו, ולפיכך אני דוחה את הבקשה. פסק הדין מיום 28.1.25 יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אייר תשפ"ה, 16 מאי 2025, בהעדר הצדדים.