החלטה

הנאשמת עותרת לביטול פסק הדין שניתן נגדה ביום 23.1 בהעדר התייצבות לדיון.

הנאשמת טוענת כי לא התייצבה לדיון עקב מחלה והתקף ממנו סבלה ביום הדיון. הנאשמת מוסיפה וטוענת כי לא נהגה ברכב במועד העבירה.

טענה כי הנאשמת לא נהגה ברכב אין די בה כדי לפתור אותה מאחריות לעבירה ברכבה, אלא שעל פי החוק עליה להראות מי הוא שעשה זאת, שאחרת האחריות הינה עליה, כאילו היא שנהגה.

לפיכך, הבקשה כפי שהיא, אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין.

לפנים משורת הדין ניתן לתקן את הבקשה בתוך 21 יום ולפרט את הטענות בתצהיר כנדרש, או מוטב מכך, לפנות למשרדי המאשימה בנסיון להסדר כולל אותו ניתן להגיש לאישורי בלא צורך בדיון ולחסוך סיכון של פסיקת הוצאות.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018.