החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 10.1.17 (להלן: "פסק הדין").

2. במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזר עליה קנס בסך 3,400 ₪.

3. המבקשת טענה כי בשל תחלופת כוח אדם אצלה לא ידעה אודות מועד הדיון ואם בכלל התקבל במשרדה זימון לדיון. טענה כי בהיותה חברה להשכרת רכב, צי הרכב שלה מונה למעלה מ-30,000 כלי רכב, וכי קיימת אצלה מחלקה המטפלת בקבלת דו"חות והסבתם על שם שוכרי הרכב בנוהל מסודר ומאורגן. לאור האמור ביקשה כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין ועל הסבת הדו"ח על שמו של השוכר או לחילופין לקבוע דיון על מנת ליתן למבקשת יומה בבית המשפט על מנת לטעון טענותיה ולהציג מסמכים בדבר המחזיק ברכב ומבצע העבירה בפועל.

4. המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

5. לאחר ששקלתי טענות המבקשת החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6. על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7. משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).