בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות.

ביום 05.08.25 דחה מותב זה את בקשת המבקשת לביטול כתב האישום מחמת התיישנות.

לאחר שעיינתי בבקשה דלעיל, סבורני כי יש לדחותה.

ראשית, דרך המלך בעניין זה אינה בקשה לעיון חוזר בפני מותב זה אלא פניה לערכאת הערעור ורק מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

שנית, ולגופו של עניין, מעיון בחומר הראיות ותגובת המשיבה בעצמה מיום 20.07.25, עולה כי המשיבה עמדה בסד הזמנים הקבוע בסעיף 239א(ב) ו- 225א(א1) חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, דהיינו הודעה על ביצוע העבירה תוך 4 חודשים ממועד ביצוע העבירה.

מועד העבירה הינו 18.02.24 בעוד אישור המסירה מיום 07.04.24 לעניין הודעה על ביצוע העבירה שנשלח למענה של המבקשת, סומן "לא נדרש" ולכן היא תיחשב כמי שלא ניגשה לקבלת הדואר וההודעה הומצאה לה כדין (רע"פ 3698/17 יוספוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] מיום 7.5.17)). בניגוד לטענת ב"כ המבקשת עוד בבקשתו לביטול כתב האישום, לא מצאתי כל פגם באישור המסירה שסומן, מולא ונחתם כראוי.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' אלול תשפ"ה, 31 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.