1.         ראשית דבר:

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענת התיישנות.

2.         נסיבות המקרה:

ביום 18.02.24 נרשם כנגד המבקשת דו"ח תנועה בגין נהיגה בדרך עירונית במהירות של 124 קמ"ש העולה על המהירות של 80 קמ"ש הרשומה בתמרור וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. כתב האישום הוגש ביום 05.09.24. טענת הסניגור כי כתב האישום וההזמנה לדין הוגשו מעבר לסד הזמנים הקבוע בחוק העומד על 4 חודשים ואישור המסירה שכן נשלח במסגרת הזמן דלעיל, לוקה בחסר עד כדי היעדר תקינות.

3.         דיון והכרעה:

באשר למועד הגשת כתב האישום וההזמנה לדין:

העבירה המיוחסת למבקשת היא מהירות מסוג הזמנה לדין ולכן מסווגת כעבירה מסוג עוון (תת"ע (תעבורה מרכז) 14820-02-23 מדינת ישראל נ' יונס עלא (נבו 5.2.2024)), כך לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק"). תקופת ההתיישנות בגין עוון היא 5 שנים. משכך, האמור בסעיף 225א לחוק לא חל בענייננו.

במקרה דנן, הגישה המשיבה את כתב האישום וההזמנה לדין בחלוף כ- 7 חודשים ממועד ביצוע העבירה ולכן עמדה בסד הזמנים הקבוע בחוק.

לפיכך, טענות הסניגור לעניין פעולות המשיבה בניגוד לסד הזמנים הקבוע בחוק דינן להידחות.

4.         סיכומו של דבר:

הריני לדחות את בקשת המבקשת לביטול כתב האישום מחמת טענת ההתיישנות.

קובע להקראה מחודשת ליום 27.10.25 שעה 11.00

ניתנה היום, י"א אב תשפ"ה, 05 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.