החלטה

בפני בקשה להחזר הוצאות ופיצויים.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום לפיו ביום 16.03.25 תועד במצלמת א-3 נוסע בדרך עירונית במהירות של 81 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הינה 70 קמ"ש. בדיון בעניינו, הציג המבקש ראיות המעידות כי ההליך כנגדו נפתח בשל טעות בספרה אחת מספרות הרכב שתועד ופנייתו למשטרה בנדון היתה לשווא. לכן, תובע המבקש החזר הוצאות נסיעה שהוציא לצורך הגעתו לדיון מביתו המרוחק. לאור טענותיו, חזרה בה המשיבה מהאישום אך סירבה לבקשתו.

דיון והכרעה:

זיכוי נאשם בהוצאות הגנתו שמור רק למקרים בהם מלכתחילה אין יסוד לאשמה והמאשימה פעלה בחוסר סבירות קיצוני, באופן רשלני, בזדון או באי סבירות מהותית בהגשתה כתב אישום (ע"פ 1042/13 קקון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.6.14) ; תת"ע (תעבורה מרכז) 10934-11-18 מדינת ישראל נ' שלמה גלפרין (נבו 12.3.2020)).

בענייננו, מדובר למעשה בטעות טכנית באחת מספרות מספר הרכב שהובילה את המשיבה לפתוח בהליך כנגד המבקש בשוגג. ידוע כי טעות טכנית או חסר ראייתי שמקורם בתום לב אינם מקימים עילה לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין (עפ"א ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 31071-10-14 יעל טורקיה נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה זמורה רחובות ‏(‏נבו 30.12.2014‏)‏‏).

מה עוד, כי לטענת המשיבה בתגובתה, לא העלה המבקש טענותיו לטעות הטכנית שנעשתה במסגרת פנייתו למרכז הארצי לפניות נהגים תוך הצגת הראיות. שכן, אם היה עושה כך היתה המשיבה חוזרת בה מהאישום עוד בטרם זומן המבקש לדין.

לסיכום, אינני סבור כי המשיבה פעלה באופן בלתי סביר, שעה שמדובר בטעות טכנית וכאשר לאחר גילויה, חזרה בה המשיבה מהאישום. לכן, אין כל הצדקה במתן החזר הוצאות למבקש. החלטתי זו כמובן אינה שוללת וחוסמת מהמבקש את האפשרות להגשת תובענה אזרחית בנדון.