בפסיקה נקבע כבר פעמים רבות כי המועד שנקבע בחוק להגשת הבקשה לביטול פסק דין - מלמד על החשיבות שמייחס המחוקק לאינטרס הציבורי בעקרון סופיות הדיון, וראו בהקשר זה רע"פ 4401/09 הרבסט; רע"פ 1446/14 ריאד ורבים אחרים.

המבקש אמנם מעלה טענות כנגד אישור המסירה, אולם דומה כי טענות אלה איבדו את משקלן מרגע שלא הוגשה הבקשה במועד, שכן משידע הנאשם על פסק הדין ולא הגיש בקשתו מיידית, יש לראותו כמוותר על זכותו להגיש בקשה לביטול.

אולם גם אם אבחן את הבקשה לגופה, ספק אם היא מגלה עילה.

הנאשם לא העלה טענה ממשית כנגד העבירה עצמה, העלה טענה כללית כי אפשר ולא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אך לא ביסס טענתו ולא הראה מי כן עשה זאת, ויודגש כי תצהירו של הנאשם אינו אלא אימות של האמור בבקשה שהכין בא-כוחו, ואין בו גרסה עצמאית.

ויותר מכך, הנאשם כבר הפקיד רשיונו אשר נפסל לתקופה של חודש ימים, ותקופה זו הסתיימה עוד בטרם הוגשה הבקשה. לפיכך, גם אם תתקבל הבקשה וייקבע דיון חוזר בהליך, אין בכך כדי לסייע ממשית נאשם אשר כבר ריצה את העונש העיקרי, ורכיבי הענישה האחרים הם פסילה מותנית וקנס מתון בלבד.

אשר על כן, בנסיבות מצאתי כי אף לא נגרם לנאשם עיוות דין כתוצאה משפיטתו בהיעדר התייצבות.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה, ופסק הדין מיום 12.5 נשאר על כנו.

ככל שהפקיד הנאשם בתיק פיקדון לעיכוב ביצוע, ניתן להחזיר את הפיקדון לידיו, כפוף לכל מניעה חוקית.

לפנים משורת הדין ניתנת לנאשם אורכה להסדרת תשלום הקנס כאמור בפסק הדין, וזאת עד יום 30.9.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ה, 14 אוגוסט 2025.