החלטה

הנאשמת עתרה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה.

הנאשמת טוענת כי לא קיבלה את הזימון לדיון מסרה כי התגרשה מבעלה הזימון נשלח לכתובת של בן זוגה לשעבר וגם זה האחרון לא קיבל את הזימון לבקשה צרפה הנאשמת הסכם גרושין הנושא .

מעיון באישורי המסיה בתיק עולה כי שניהם נמסרו לכתובתה הרשומה של הנאשמת האחד חתום בשם דוד (שמו של בן זוגה לשעבר ) והשני חתימה ללא שם.

ברע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (01/5/07) [פורסם בנבו] התייחס בית המשפט העליון לסוגיה דומה "אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת וההודעות שנשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה . מבעליו של כלי רכב אתה מצפה - וזוהי גם חובתו על פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין , התשכ"ה- 1965 סעיף 2 לחוק עדכון כתובת , התשס"ה -2005) כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית , מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להשמע בטענה כי דבר דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו"

כאמור מהסכם הגרושין שצורף ניתן ללמוד כי אין מדובר בפרידה "טריה" אלא הסכם גרושין משנת 2019.

כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשמת זומנה כדין לבית המשפט ולא הראתה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתה.