החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 20.7 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טען כי לא קיבל זימון לדיון וטען כי אין בתיק בית המשפט אישור מסירה.

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בו ניתן פסק הדין בהיעדר התייצבות, אישור המסירה הוגש באותו מעמד בידי ב"כ המאשימה, ועיון באישור מגלה כי נשלח לכתובתו המלאה של הנאשם ונחתם על ידו, כאשר על גבי אישור המסירה נרשם במפורש כי הוא מתייחס לזימון ליום 2.7.

בנסיבות אלה, וכאשר הנאשם לא הגיש כלל תצהיר ולא העלה טענה ממשית לגבי אישור המסירה יש לראותו כמי שזומן כדין.

באותו אופן, גם טענות שהעלה בא-כוחו של הנאשם כנגד הדוח אינן בעלות משקל ממשי כאשר אין בנמצא תצהיר מפורט של הנאשם המוסר את גרסתו לאירוע.

אשר על כן, הנאשם אשר זומן כדין, לא ביסס חשש ממשי לעיוות דין, מקל וחומר כאשר העונש שנגזר עליו הוא של קנס בלבד, בעישור העולה אך במעט על הקנס שבברירת המשפט.

לפיכך, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ופסק הדין מיום 2.7 נשאר על כנו.