בתאריך 4.8.25 הגיש הנאשם בקשה נוספת לביטול גזר הדין ועיכוב הליכי תביעה ונטען כי לא נחשף להחלטה מיום 19.6.25 עד ימים ספורים לפני הגשת הבקשה החדשה, אז נכנס לתיק הספציפי. בבקשתו שב וחזר על טענותיו בעניין מצבו הרפואי וטען כי ההחמרה במצבו התרחשה מספר ימים עובר לדיון ומנעה ממנו להגיש בקשת דחיה. לטענתו רק עם שובו לעבודה סדירה הוא הצליח לעקוב אחר החלטות בית המשפט בתיק זה. בנוסף, שב וחוזר הנאשם על טענותיו בדבר היעדר תמרור הגבלת מהירות ל-60 קמ"ש. עוד טען הנאשם כי רישיונו נדרש לליווי בנו שהינו בעל צרכים מיוחדים.

בתאריך 10.8.25 מצאתי לדחות אף את הבקשה הנוספת, לאחר ששבתי וציינתי כי הנאשם לא מספק הסבר סביר להיעדרותו ואי הגשת בקשת דחיה במועד. עוד הוספתי וציינתי כי היעדר תמרור הגבלת מהירות אינו מסייע לנאשם, מכיוון שאז חלה ברירת המחדל של הגבלת מהירות בכביש עירוני- 50 קמ"ש. כן ציינתי כי הייתה חובה על הנאשם לעקוב באופן ייזום אחר הבקשות שהגיש.

בתאריך 9.9.25 הגיש הנאשם ערעור על החלטותיי האמורות ובתאריך 5.11.25 הוסכם כי ההחלטה הדוחה את בקשתו תתבטל והעניין יידון מחדש, לאחר שהנאשם יגיש בקשה מפורטת ובה התייחסות לפרטים שהתבקשו ביום 17.5.25.

הבקשה הנוכחית

הנאשם טוען כי בכיוון נסיעתו לא הופיע תמרור המורה על הגבלת מהירות, וכי ברשותו סרטון המתעד את מסלול נסיעתו ובסרטון מוכחת הטענה. כן טוען ברצונו לנהל את התיק על מנת להוכיח האמור, ועל מנת לכפור במהירות עצמה. באשר לשאלת ההתייצבות, טוען כי לא הגיש בקשת דחיה מאחר וסבל מדלקת ונפיחות בברך ימין, ומאחר והוא עורך דין יחיד במשרדו.

חרף החלטתי מיום 17.11.25, המשיבה לא הגיבה לבקשה.

על אף היעדר תגובה מעם המאשימה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בקשתו החדשה של הנאשם, חוזרת על אותם הנימוקים אשר נדחו לגופם כבר ביום 19.06.25 וכן ביום 10.08.25. למעשה, הנאשם שוב לא מספק הסבר סביר מדוע לא הגיש בקשת דחיה מראש (אשר לא מצריכה הגעה פיזית שלו למשרד), או לכל הפחות מדוע לא יצר קשר עם המזכירות וביקש לדחות הדיון. ויובהר, הפעולות הנ"ל נדרשות מכל נאשם באשר הוא, קל וחומר שעה שעסקינן בעורך דין אשר מכיר היטב את דרך ההתנהלות בבית המשפט.

עוד יצוין כי המסמכים אותם צירף הנאשם לבקשתו הנוכחית הינם משנת 2024 ולכן אינם רלבנטיים לדיון שהיה ביום 11.5.25. למרות האמור, שבתי ובחנתי את הטענה אל מול המסמכים שהגיש הנאשם בעבר (המסמך שצורף לבקשה מיום 15.5.25), כאמור לעיל, מדובר במסמך שהוצא בדיעבד (ביום 13.5.25) ואינו מלמד על החמרה מיוחדת. כפי שציינתי בהחלטותיי הקודמות אין במסמך זה כדי להצדיק ההיעדרות או אי הגשת בקשת דחייה במועד, במיוחד לאור העובדה שהנאשם כבר הגיש בקשת דחיה בתיק זה בעבר ביום הדיון הקודם (6.2.25). משמע, הנאשם ידע איך להגיש בקשה לדחיית הדיון ביום הדיון, למרות שגם לגישתו לא יכול היה להגיע לעבודה/ לדיון. ויודגש, הנאשם לא נימק ולא הסביר מדוע דיון זה שונה מהדיון הקודם בו ידע להגיש הבקשה מבעוד מועד; כפי שהוריתי לו לעשות בהחלטתי מיום 17.5.25. למעלה מן הדרוש אוסיף ואציין, כי אף לו היה הנאשם ממציא מסמכים רפואיים עדכניים, הוא נדרש להגיש בקשת דחיה מסודרת לבית המשפט ולא להיעדר מהדיון הקבוע בעניינו על דעת עצמו.

כמו כן, הנאשם לא התייחס לאמור בהחלטתי מיום 10.8.25, לפיה אף אם לא היה תמרור הגבלת מהירות בכיוון נסיעתו, הרי שמדובר בכביש עירוני וברירת המחדל לגביו היא 50 קמ"ש. במצב דברים זה, לא ברור כיצד הסרטון הנטען יכול לסייע לנאשם לבסס טענת עיוות דין.

לא למותר לציין כי שקלתי האם יש מקום לזמן את הצדדים ולקיים דיון, על מנת לצפות בסרטון שצילם הנאשם לטענתו; אך מאחר והנאשם לא סתר את העובדה כי מדובר בכביש עירוני (ולמעשה לא טען כלל בעניין זה), הרי שטענתו כי אין תמרור רק עומדת לו לרועץ, מחמירה את מצבו ולכן אינה מצריכה בדיקה נוספת.

גם טענת הנאשם כי הוא מעוניין לממש את זכותו לחקור את המהירות שנקבעה על ידי המאשימה, לרבות בדיקת כיול מכשיר הממל"ז, אינה מצדיקה הבקשה; שעה שמדובר בטענה כללית וסתמית אשר אינה מצביעה על כשלים, לא כל שכן נעדרת ראיות לתמיכה בטענות מעין אלו.

הדברים האמורים נכונים מכוח קל וחומר, באשר לטענתו של הנאשם כי הוא מעוניין בהזדמנות לדון על הסדר, שעה שאין מדובר בעילה המבססת עיוות דין.

ויודגש, במסגרת עפ"ת 20459-09-25, בית המשפט המחוזי הורה לנאשם להגיש בקשה חדשה לביטול פסק הדין, ובה יפרט את הפרטים שנדרשו בהחלטתי מיום 17.05.25. למרות האמור, בקשתו החדשה של הנאשם חוזרת על אותם נימוקים ללא הפירוט הנדרש וללא התייחסות לתוכן ההחלטות הקודמות; ומשכך אין בידי להיעתר לה.

לאור האמור, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"ו, 04 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.