החלטה

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 28.11.16 (להלן: "פסק הדין").

2. במסגרת פסק הדין הורשעה ההמבקשת בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת ונגזרו עליה העונשים הבאים: קנס בסך 1,200 ₪ וכן פסילה מותנית של חודשיים למשך שלוש שנים

3. המבקשת טענה כי נודע לה לראשונה על העבירה הנטענת רק כאשר קיבלה את פסק הדין ביום 6.12.16. טענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש". עוד הוסיפה כי במועד ביצוע העבירה הנטענת היא הייתה מאושפזת בבית החולים וכי בעלה הוא שנהג ברכב ואף צירפה תצהיר מטעמו.

4. המשיבה הגישה תגובה לבקשה וטענה כי על פי אישור המסירה ההזמנה לדיון נשלחה לכתובת המבקשת וחזרה בציון "לא נדרש" כאשר מדובר בתקופה אחרת מתקופת האישפוז.

5. משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

יצויין כי לא מצאתי כי המבקשת עמדה בנטל של סתירת החזקה.

6. יחד עם זאת, לאור טענת המבקשת כי אדם אחר, בעלה, הוא שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה כאשר היא מאושפזת בבית החולים, ולפנים משורת הדין, מצאתי לקבל הבקשה לביטול פסק דין וזאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך 600 ₪ על ידי המבקשת, שישולמו עד ליום 9.4.17.