החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, והיות והושלמה על ידי מלאכת הצפיה בנספחים נשוא החלטתי מיום 30.03.25, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המדובר בדו''ח מספר 90525158698, בגין עבירת אי ציות לאור אדום מיום 22.09.22.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

באשר למסירה, המדובר בדו''ח מסוג הזמנה לדין, בו צוין מועד הדיון שהיה קבוע ליום 10.07.24.

מאישור המסירה הסרוק לנט המשפט מיום 20.10.22 עולה כי דבר הדואר נמסר "לידי הנמען הרשום", כשהמבקשת חתומה בשמה על אישור המסירה.

מאישור המסירה השני הסרוק לנט המשפט מיום 30.04.24 עולה כי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש".

בעניין זה אפנה לעפ''ת 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו 24.10.2022 : "משמעות אישור מסירה בו מצוין כי הדואר "לא נדרש", כשמה כן היא, שהמערער לא ניגש לדואר ולמעשה נמנע מלדרוש את הדו"ח שנשלח אליו בדואר רשום". חזרת אישור מסירה מסיבה זו מבסס מסירה כדין.

באשר לטענת הכפירה, כבר נקבע כי טענה להסבה או טענה כי אחר נהג ברכב, אין בה כשלעצמה כדי לבסס חשש מפני עיוות דין. (ראו רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11) ועפ"ת 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל (24.10.22)).